ראשוני הקבוצה היו עולים מתנועת "ברית חלוצים דתיים" (בח"ד) מצ'כוסלובקיה וגרמניה, שהתיישבו בפרדס חנה בשנת 1936 וקראו לקבוצתם "רמת השומרון". הם התגוררו בארבעה בתי אבן, צריפים ואוהלים[2], עבדו עבודה עונתית בפרדסי המושבה ופתחו משק עזר קטן לאספקה עצמית, שבו גידלוירקות, פרות, תרנגולות, ברווזים ובהמות עבודה[3]. בניגוד לקבוצות אחרות שהתגבשו מראש לפני ההתיישבות, לרמת השומרון הובאו אנשים ממסגרות שונות ומארצות שונות והתגבשו בנקודת ההתיישבות הזמנית[4].
בְּאֵרוֹת יִצְחָק הוא קיבוץ דתי במישור החוף, ממזרח ליהוד, בתחום המועצה האזורית חבל מודיעין. הקיבוץ הוקם תחילה בצפון-מערבהנגב, אולם בעקבות נזק רב שנגרם לו במלחמת העצמאות עבר למקומו במרכז הארץ.
ראשוני הקבוצה היו עולים מתנועת "ברית חלוצים דתיים" (בח"ד) מצ'כוסלובקיה וגרמניה, שהתיישבו בפרדס חנה בשנת 1936 וקראו לקבוצתם "רמת השומרון". הם התגוררו בארבעה בתי אבן, צריפים ואוהלים[2], עבדו עבודה עונתית בפרדסי המושבה ופתחו משק עזר קטן לאספקה עצמית, שבו גידלוירקות, פרות, תרנגולות, ברווזים ובהמות עבודה[3]. בניגוד לקבוצות אחרות שהתגבשו מראש לפני ההתיישבות, לרמת השומרון הובאו אנשים ממסגרות שונות ומארצות שונות והתגבשו בנקודת ההתיישבות הזמנית[4].
מלחמת העולם השנייה גרמה להאטה בהתיישבות. עם הדיפת צבאות רומל והסרת הסכנה הגרמנית מעל ארץ ישראל, התעוררה שוב תנועת ההתיישבות, והקרן הקיימת לישראל הצליחה לרכז כמה אלפי דונמים בבעלות יהודית מול עזה. בכ"ב בשבט תש"ג (26 בינואר 1943) עלתה קבוצת חלוץ של 12 חברים והתחילה לבנות את הקיבוץ, כ-5 קילומטר מדרום-מזרח לעזה.[5][6][7] באותה תקופה ניתן שם חדש ליישוב, "בארות יצחק"[8], על שם הרב יצחק ניסנבוים, ממנהיגי תנועת המזרחי בפולין שנספה באותה תקופה בגטו ורשה.
רק בקיץ תש"ה הסתיימה הקמת המחנה והחבורה התאחדה לאחר המתנה של עשר שנים.
בליל הגשרים יצאה מבארות יצחק יחידת פלמ"ח ופוצצה את הגשר מעל נחל הבשור ליד עזה. בעליית 11 הנקודות להתיישבות בנגב יצאו מבארות יצחק שיירות שהקימו את כפר דרום, בארי ותקומה.
מתוך ויקיפדיה